הרהורים לערב תשעה באב – ושיחה עם אבא

עוד מעט צום תשעה באב.

בכל שנה, אני מכנסת את הילדים ,מנסה להעביר להם את מה שלמדתי אחרי ש-חזרתי בתשובה והכרתי את התורה. מנסה להעביר להם ובעיקר לי את תחושת החוסר והאבל.
ולא מצליחה באמת וגם על זה אני בוכייה.

והשנה?

עוד לפני  ואני בוכה.
השנה ואני יודעת שהתחושה משותפת לרבים כל כך,
אנו זוכים באמת לבכות על החוסר.

מתי תבנה לנו את בית המקדש?
מתי תגאל אותנו אבא?
בבקשה בוא היום!

כי בדרך הטבע – הגאולה מפחידה וכואבת.
עטופה בפוליטיקה ופרשנות ורשת חברתית סוערת.
ועל אלה אני בוכייה, כולנו בוכים – על כל בחורי החמד, יפים כל כך כולם!

הלכו בלב טהור מתוך אמונה יוקדת בתפקיד ובייעוד.

השאירו משפחות מדהימות, חדורות באהבת אדם וארץ. אבות, אמהות נשים ילדים ותינוקות.

ספרתי, קברנו היום אבא. 4 חתנים!!!! קורבנות עולה תמימה. הם והנשים השבורות הנותרות.

ברית עולם בינינו ובינך.

עוד מעט תשעה באב, על שינאת חינם חרב בית המקדש השני!
הייתה תורה ותפילה וחסרה האהבה.
תראה אותנו אבא עכשיו, לא השלמנו את החסר?

תראה כמה אהבה עצומה, מרגשת ומדהימה אחד אל השני, העם שלך שופע.
כמה חסד ונתינה -לחיים, לנלחמים, לסובלים ולמתים.

איפה עוד קיים בעולם עם, עם כזו נתינה ואהבה וחמלה גם לאויבים.

בריבי רבבות של ניסים עטפת אותנו אבא בימים אלו –והעם רואים את הקולות והפצצות והניסים והנפלאות.

ועולה בי הפסוק אבא-
"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד."

הגיע הזמן הגאולה.
יחד עם כולם – אני השנה באמת מחכה.
ביתך ,גילה.